וזה קורה בפעולה הפשוטה ביותר כמו המקלחת אחרי אימון טוב ששוטפת ממני את כל מה שהוצאתי החוצה.
המחשבות שרצות ללא הפסקה על העבר, על העתיד, על הדברים הכי הזויים שגורמים לי לצחוק מכמה שהם הזויים.
זרם המים שוטף את גופי, הפעולות נעשות על אוטומט עד לרגע שמוחי חשב על פוקוס.
פוקוס.
לקחתי את השמפו והרגשתי את מרקמו על כפות ידי והתחלתי לעסות את הקרקפת, חלק אחר חלק - איזו הרגשה מדהימה.
ואחריו התחליב רחצה, הסבון פנים. החלטתי להיות מפוקסת ולהרגיש את מה שאני עושה,
להריח את ניחוחות הבשמים הנודפים מן הסבונים ולהרגיש את המגע הנפלא על גופי.
זרם המים שוטף את גופי, אך הפעם אני מרגישה את המים כמו מפל חם ששוטף את הכל, את הסבון, את העבר, את העתיד, את השטויות שלי ואת כל המחשבות ומשאיר אותי נוכחת ומרגישה.
וכך התחלתי ללמוד ולהעריך את המילה פוקוס.
וכך התחלתי להרגיש דרכו את החיים.
;){kind=link}