עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

אני גם וגם, או ואו והכל ביחד.
ללא עמדה חזקה במיוחד, אבל עם ראש פתוח לכל עמדה שתבוא.
הכל אצלי משתנה גם כשהכל עומד במקום.
מזל תאומים ומה שבא איתו :)
מי שרק רוצה מוזמן לפנות - geminih96@gmail.com
חברים
Just a JoeTheAceTigerLilyכותבתstrongerRannyBunny
אחת שיודעתbeautiful.scarTsuki ContinueSuper BambicheesiepeesieCup of tea girl 37
Just one girllea llisckaרֵײזָאשמי הוא גיאנערת הגורל
מקס לזרבhaunted princesslove myselfwolf heartsunshineWitch
drakulaIM ALסולGod Is A Womanedya
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
לזרום עם זה.
04/02/2018 13:27
Gemini
ואיך תמיד היא חוזרת לעצמה,
המחשבות הן כאוס רע שמסתדר כל כך נפלא.
שוב אותם ההרגלים, 
שוב אותה בריחה אל החיים.
אולי זה טוב, אולי זה רע
"לא יודעת" תמיד תהיה תשובה
וזה לא שהתקדמתי,
גם אם לפעמים נתקעתי
לעזאזל ומה הקטע עם החרוזים
למרות שזה נראה כל כך מתאים.

שבוע הבא אני מתחילה לעבוד, איזה כיף!
מקום חדש, תחום שונה, אני מתרגשת כבר מעכשיו. 
אבל זה מפחיד כל כך, מה אם זה גדול עלי? 
אני דיי מאמינה שאצליח, בסופו של דבר כולנו מתסדרים ומוצאים את דרכנו
וכמה שאני אוהבת שבירת שגרה ודברים חדשים אני גם שונאת את זה 
אבל לפחות אוכל להתחיל משהו ולא לעמוד במקום.
וזה מזכיר לי, לעמוד במקום. איך לאנשים יש את הסבלנות לזה?
נכון, עדיין לא מצאתי מה אני באמת רוצה מעצמי ומה הדרך הכי טובה עבורי
אבל אני לא יכולה להתקע ולחפור בור ללא מוצא, חייבת לשנות כיוון.
אין לי דרך לומר כמה אני מאושרת ומודה לשנתיים הנוראיות האלה שבזכותן קפצתי כמה צעדים קדימה.

אני יודעת שהזנחתי לתקופה דיי ארוכה מהרגיל, התגעגעתי! לא אברח יותר מדי שוב..
מבטיחה שעד מחר אתעדכן בכל מה שקורה אצל כל מי שאני קוראת אותו!
היה לי שבוע עמוס בחתונה של חברים קרובים ויום הולדת של החברה הכי טובה שלי 
ויותר מזה היה לי שבוע הפסקה מהקדחת שאני עושה לעצמי במוח כבר חודש וחצי
וזה היה כיף. היה לי כיף לא לחשוב על העתיד לרגע, או על ההווה.. פשוט זרמתי.
גם עכשיו אני זורמת בין האותיות במקלדת, האמת היא שאין לי יותר מדי מה להגיד
ופשוט כיף לי, להתנתק מהזרם הלא פוסק הזה.
15 תגובות
הצעדים, לא המסלול
28/01/2018 22:13
Gemini
חודש הראשון של השנה החדשה אוטוטו נגמר והרגשתי בצורך לכתוב איזשהו סיכום קטן, הוכחה בשביל עצמי שאני לא עומדת במקום.
החודש התחלתי להעיז יותר, יצאתי מקו הנוחות שלי ופתחתי את ראשי להזדמנויות נוספות. 
זה לא היה קל בכלל, אני אדם מאוד דינמי בנפש שלי, הלב שלי קופצני ולא מסוגל לדרוך במקום אחד אבל איכשהו בסוף אני תמיד מוצאת את עצמי בורחת לאיפה שנוח, צועדת במקום. והפעם הפסקתי וזו החלטה שהובילה אותי לדברים מדהימים.
החודש התחלתי לחקור יותר, על עצמי, על החלומות שלי, על מה אני רוצה. זה היה נורא מתסכל, הלכתי לאיבוד לגמרי ועדיין לא מצאתי את עצמי, אבל אני זורמת וצועדת קדימה, יש דברים שרק זמן יכול להביא, כמו התשובות שאני רוצה.
החודש התחלתי להקשיב יותר למסרים שהיקום נותן לי, לתחושות שלי, ללב שלי.. זה כל כך מוזר וקשה להסביר, אבל אני מרגישה מחוברת לעצמי יותר מאי פעם. 
יש לי עוד דרך ארוכה, בעבר נהגתי לראות את גודלו של המסלול האין סופי שעלי לעבור ולא התמקדתי בצעדים שאני עושה וכעת אני מבינה שהדרך היא חסרת גבולות, מסורבלת ומשתנה בכל רגע, כעת אני מבינה על הווה ועל עצמי מקרוב ואני מרגישה כל שריר בגופי שזועק לצאת החוצה, לעשות עוד צעד קטן, לגלות עוד קצת..
12 תגובות
שתי ציפורים במכה אחת
24/01/2018 20:05
Gemini
מצד אחד אני מרגישה שלא קורה לי כלום אבל מצד שני קורה יותר מדי
אז.. פם פם פם
שתי ציפורים במכה אחת: התקבלתי לחברה דיי נחמדה בהרצליה וגם הסיווג שלי הגיע דיי מהר משציפיתי והתקבלתי לאלביט.
ומשום מה בא לי למות. לא באמת, אבל אני מרגישה משהו מעורב ומאוד לא מוגדר.
מצד אחד יש לי אפשרות לבחור בין שתי משרות, והלב שלי פשוט הלך לאיבוד.
עד שהמשרה בהרצליה נכנסה לסיפור הייתי דיי מקובעת, יצאתי מכליי והשגתי את המשרה הנוספת ואם לומר את האמת זה היה ממש בחצי כוח וזה מפתיע אותי בכלל שהתקבלתי. עברתי 2 מבחנים, 3 ראיונות וזה דיי עמוס יחסית למקומות אחרים שניסיתי להתקבל אליהם
וזה נותן תחושה טובה, שבחרו אותי והחליטו להמשיך איתי. 
בהתחלה הבטתי בחברה בחצי עין, אבל לקראת הסוף הצורה בה הבטתי עליה השתנתה לטובה וההחלטה שלי נוטה לכיוונם. 
הזדמנות טובה להכיר את התחום הפיננסי והכלכלה שזה תחום שלא נוגע אלי בשום צורה ושום דרך, הזדמנות נפלאה לשפר את האנגלית שלי, ומי יודע אולי לעבור קצת לחול ולעבוד במקום אחר. בקיצור - הזדמנות לנסות משהו שונה וחדש, לצאת מקו הנוחות שלי ולהעיז.
אלביט לעומת זאת..
חברת השמה שקשורה לאלביט פשוט מזעזעת, החוזה נורא. ביום ראשון אני הולכת לחברה בהרצליה לשיחת חוזה מול הכוח אדם, לא חייבת לחתום במקום וכנראה שאקח אותו הביתה לעשות סקירה יפה, אבל לדעתי החוזה יהיה הרבה יותר טוב ממה שנמצא אצלי עכשיו.
חפרתי, אני יודעת. אבל הנושא הזה פשוט מטריד אותי והוא רק מסתבך.
וגם הקטע הזה של האי נעימות של לסרב לאחת מהם, במיוחד לאלביט שהשקיעו בי את הסיווג וממש לחוצים עלי שאתחיל לעבוד. אני יודעת שאני לא חייבת לאף אחד דבר אבל בכלל להיות בסיטואציה הזו זה לא נעים במיוחד.

היום העברתי שעתיים עם חברה הכי טובה שלי בהתבכיינות על כמה שלא בא לנו לגדול.
זה כאילו ניתחנו את כל החיים שלנו מעכשיו עד ל10 שנים קדימה והתחושה לא נפלאה במיוחד.
אני כל כך שמחה שהשנתיים המחורבנות בצהל העניקו לי תחום עיסוק במחשבים, המשכורות מאפשרות קיום מאוד מכובד במדינה הזו אבל זה כל כך מתסכל שזה נראה ששום מקצוע אחר לא משתלם כלכלית כמו הייטק.
כמובן שאני יכולה לקחת את כל התחומים שאני אוהבת והלב שלי נוטה לכיוונם ולהפוך אותם לאיזשהו תחביב, אבל עדיין.. אני כל כך מקווה שהמקום עבודה שאהיה בו אני אהנה לבוא אליו, שאוהב את מה שאני עושה.
יותר מ80 אחוז מהזמן שלי יתבזבז על עבודה, כל כך חבל לי שזה לא יהיה על משהו שאני באמת אוהבת..
אני באמת מקווה לטוב..

ועכשיו שאלה לי אליכם,
האם אתם מאמינים שאם אנו בוחרים בתחום כלשהו שאנו אוהבים (לא מחשבים), ובאמת נשקיע בו את מאמצנו
אם זה בלימודים, או בעבודה.. 
האם יהיה ניתן להרוויח שכר שהוא יותר גבוה מ"לגמור את החודש" ? 
השאלה שלי מכוונת כלפי קהילה שאין לה כל כך תמיכה כלכלית גבוהה מההורים ומהמשפחה, יש להם רק את עצמם למימוש העצמי שלהם?
אני עדיין לא נכנסתי ל"עולם האמיתי" והמחשבות שלי נוטות לכיוון לא מציאותי לפעמים, ואני באמת רוצה לדעת האם זה אפשרי..
כי רוב התחומים שקראתי עליהם, במיוחד בבחירת לימודים לתואר ראשון, התואר נחשב לא יותר מ"תעודת בגרות" ברוב המצבים, ומצבים בהם כן יוצא מקצוע הוא בקושי מגיע למינימום..

11 תגובות
פשטות..
21/01/2018 17:30
Gemini
"אני אדם פשוט, אני לא מורכב כמוך" הוא אמר לי.
בתקופה האחרונה אני לא יכולתי שלא לשים לב לשוני בינינו, 
הוא שחי את חייו בפשטות ובבהירות ואני, הולכת לאיבוד במחשבות שלי ויוצרת דרמה מכלום.
זה התחיל להפריע לי, התחלתי להבין שזה הגורם שתוקע לנו לפעמים את התקשורת, השוני הזה
שלפעמים הוא פשוט לא מבין אותי, קשה לו להבין אותי ומי אני שאשפוט, אני סלט אחד גדול.
אתמול ראיתי את הפשטות הזו כהדבר הכי יפה בעולם,
הפשטות הזו שאנשים מקדישים שעות על גבי שעות של מדיטציה בשביל להגיע לשקט הפנימי הזה.
אני חושבת שזו תכונה המעידה על כוח נפשי עצום, להביט את הבעיות של עצמנו באופן פרקטי, לדעת לשלוט על הרגשות שלנו,
להיות סבלניים ולחכות כשיש צורך, משהו שמעולם לא היה לי.
"אני רוצה שנצמח יחד, שנצעד קדימה עוד ועוד כי השמיים הם הגבול" אמרתי לו.
ובעצם, בלי לשים לב צעדנו עוד צעד אחד למעלה - מלהיות עיוורת לשוני מרוב אהבה, מהכרת השוני בינינו, מהמשבר הקל שזה הביא אותנו ולשלב הנוכחי - החיבור הזה בין השוני שהפך למשהו מושלם. 
הוא משלים אותי, מצליח להשקיט את זרם המחשבות שלי ולמסגר אותן למשהו חד וברור. בלעדיו הייתי יורה לעצמי בראש מרוב שהמחשבות הורגות אותי לפעמים.

"אני רוצה לכתוב!" וכאן התעורר הרעיון.. 
אני לא מאמינה שהתשובה הייתה מול עיני כל הזמן הזה ובלעדיו מעולם לא הייתי מצליחה להבין..
14 תגובות
קארמה IS A BITCH
18/01/2018 23:35
Gemini
אני חושבת שכל היום הזה קרה בגלל קארמה אז בתור התחלה עצה ממני - 
תנסו לא לדבר רע על אחרים, אפילו שלפעמים זה מוצדק.
ועכשיו להתחלה.. זה היה יום חרא.
באמת שאני לא חושבת שהוא יכל להיות גרוע יותר ממה שהוא היה (בעצם עולות לי וריאציות מאוד גרועות לראש,
אבל עדיין זו לא הפואנטה).
זה היה אמור להיות יום תמים עם חגיגות של ברית ויום הולדת של חברה טובה ובמקום מה שקרה זה דרמה,
ועוד דרמה עם תוספת דרמה בצד.
מיותר לי מדי להכנס לפרטים אבל מה שכן, יש לי חבורה כזו של בנות שאנחנו חברות שנים ארוכות התפצלה ואני חושבת שזה הדבר היחידי שקרה לטובה היום עם כל ההשלכות וכל הכאב ראש.
בנוסף לזה, גרמתי לאמת מאוד לא נעימה להתגלות לאדם קרוב אלי ואנשים קרובים אלי נדפקו נורא בגלל זה, אבל זה קרה משום כוונה או רצון, זה פשוט קרה. כבר אמרתי שקארמה איס א ביצ'.
והקינוח זה שהוצאתי את כל העצבים שלי על אבא חורג שלי, שכן אני שמחה שזה קרה אבל לא שמחה מהצורה שזה קרה. נהיתי פסיכית לגמרי כי האדם גרם לי לרדת מהפסים!
חוץ מזה התחושה הכללית דיי חרא, התקופה הזו פשוט קשה ואני לא מצליחה למצוא את עצמי ולא תמיד יש לי את החשק לזה.
אני יודעת שאני רגילה לדפוק איזה משפט מעודד אבל באמת שלא עולה לי דבר לראש.
אני צריכה להתאפס יותר. 
חייבת להפסיק לוותר על אימונים, להפסיק לוותר על משמרות כאילו הכסף גדל אצלי על העצים, חייבת להפסיק להכנע לנטפליקס,
חייבת להפסיק לחשוב. 
אבל לפחות יש בי שיפור משמעותי, אחרי כל מה שקרה היום המוח שלי חושב קדימה, על איך להתקדם הלאה ולהשתפר.
עדיין בפועל אני קוברת את עצמי במיטה אבל לפחות הראש מרגיש אחרת, זה כבר התחלה טובה..

10 תגובות
מבוך
17/01/2018 21:34
Gemini
מבוך שאין לצאת ממנו עוטף אותי בחומותיו
חלקן עשויות משיח מסורבל וחלקן בטון עבה וקר.
ריצות במעגל, לפעמים ימינה ולפעמים גם שמאלה
אין היגיון, אין צליל, אין כאן דבר.
שאלות רבות שאין להן תשובה, 
אין ודאות ואין את מי לשאול "למה"
ו"איך", ו"כמה", ו"מתי",
כל כך מתיש המעגל!
לפעמים יש אור, ולפעמים תקווה
גם השיח לפעמים זורק איזו מילה
אני נבלעת בתוך מבוך אך עדיין מנסה
לרוץ עוד קצת, רק עוד טיפה
אולי אמצא איזו תשובה.

בבקשה תן לי סיבה להמשיך להאמין..
3 תגובות
מכתב לעצמי
14/01/2018 10:04
Gemini
מחשבות

את חייבת להפסיק עם הפחד הזה
מהכל, מכולם, משונה, משגרה.
את כבר לא ילדה קטנה שההורים ידברו במקומה, את לא יכולה להסתמך על אף אחד יותר וגם לא על העולם.
העולם יביא לך טוב, וקצת מזל ואולי דחיפה קטנה קדימה, או אחורה, אבל גם זה לטובתך המלאה.

אבל את צריכה לקחת את עצמך בידיים כאן ועכשיו!
החיים תמיד יביאו עימם דברים מפחידים להתעמת מולם אבל זה מה שהופך אותם למדהימים.
אני יודעת שאת מרגישה חסרת ביטחון מול עצמך ומול כל העולם הזה, אבל את גם יודעת שאם לא תנסי? לעולם לא תדעי.
צריך לקחת סיכונים בחיים, ויהיה מה שיהיה, לטוב ולרע. זה אף פעם לא מתסכל אם מבינים שהכל לטובה.
לפעמים את מחמירה עם עצמך, וזה בסדר. זה רק אומר שיש לך שאיפות גדולות מעצמך ואת רוצה להצליח ולהיות יותר טובה מאיך שהיית אתמול.
אבל איך את רוצה להיות טובה ממי שהיית אתמול אם את נותנת לעצמך את הרשות לעמוד במקום?
את מדהימה בדרך שלך תמיד תזכרי זאת.
הגיע הזמן שבאמת תצעדי, הרי השיעמום הוא לא בשבילך.

13 תגובות
פואנטה
11/01/2018 15:40
Gemini
זה היה שבוע מזעזע אבל איכשהו הכל מסתדר לטובה..
הייתי מעורערת נפשית בהכל.
מי אני, מה אני, מה אני עושה, מה אני לא עושה, 
מה הבעיה שלי לקום, מה הבעיה שלי להרגע,
איך להפסיק לחשוב, ואיך ללמוד לחשוב נכון,
האם הגעתי לתובנה משכילה כלשהי אודות הקיום
או שבעצם התובנה הזו שווה לתחת?
אני יודעת, אבל לא יודעת,
כן, לא, שחור, לבן, צבעוני, מחוספס, חלק
בסדר, לא בסדר, נכון, לא נכון
הפואנטה ברורה.

התעוררתי על עצמי וחזרתי לחפש משרות נוספות, ובינתיים את שבוע הבא אני מתחילה בצורה הרבה יותר מועילה 
עם ראיון בראשון ובשני :) !
יש בי איזושהי תקווה שכל יום יהיה לי ראיון, בטוח משהו יצא מאחד מהם חח..
אבל יותר מכך אני שמחה שעמדתי במילה שלי וזו התקדמות גדולה מכל ראיון שהשגתי.
אמרתי שאחכה שהתחקיר יסתיים ואם לא אשמע תשובה בימים הקרובים אני אחזור לחפש, ועשיתי את הצעד הזה..
ועם המרפי שלי אלביט יתקשרו אלי בקרוב להגיד שהסיווג מוכן, ואז זה יהיה כזה "שיט, עד שסוף סוף התחלתי להפתח לעוד משרות,
עכשיו לעולם לא אדע מה יכולתי להשיג". אם יש משהו שאבא שלי צדק בו זה אם נכנסים לציד הזה, אי אפשר להפסיק.
למרות שאני שונאת כל רגע בזה. גורם לי כל כך לערער בעצמי. (חייבת להפסיק עם זה).

תחום נוסף שעולה על הפרק המון לאחרונה, האורח החיים שלי.
היו רגעים בהם הצלחתי והיו רגעים שבהם קצת פחות..
ההצלחות שלי מסתכמות בגרירת הגוף העצלן שלי לסטודיו והכנת קינואה(זה ממש התקדמות כי כל מה שנוגע לבישול עושה לי חשק לפהק)
הרגעים הפחות הטובים איך לומר את זה.. מתוק. (מתי אפסיק לזלול את כל המקרר?) 
וזה שלא מצבי גרוע, אני נראית לא רע בכלל, אבל זה לא ישאר כך אם לא אשמור על עצמי.

יותר מאוחר אני הולכת להתפנק על ערב סושי עם חברה, אנחנו הולכות להכין הכל מ-א' 
כישורים שצברתי מעבודות מזדמנות סוף סוף משתלמים.
העיקר שלא אהרוג אף אחד היום, זה יעד מוצלח מאוד ליום הזה.


קראתי לא מזמן פוסט על מוזיקה של sunshine .. פאק כמה התגעגעתי לשירים האלה.
10 תגובות
רצון רצון ואין מה לאכול
10/01/2018 18:52
Gemini
מה הדבר שהייתי הכי רוצה בעולם?
לטוס וכמה שיותר רחוק.
הייתי רוצה להכיר את אירופה ואת התרבויות השונות, את האוכל המיוחד של כל עדה, 
את האומנות, הבניינים, הרחובות ואיך הירח נראה בכל אחד מהם.
הייתי רוצה לטוס לדרום אמריקה, ולתאילנד, ולאיים הכי יפים ושלא נשכח את הודו לפני שנשכח את עצמנו בה.
לראות את הנופים שמרהיבים נשימה של כל אדם, להיות חסרת מילים מול העולם המדהים שקיים מול עיני
בא לי ללכת ולעולם לא לעצור ולנשום עוד ועוד מהאוויר החופשי.
הייתי רוצה לעשות במדיטציה חודש,
הייתי רוצה להציל חיות בר בארגנטינה,
הייתי רוצה לעביר כל לילה בלהביט על הכוכבים האין סופיים שמקשטים את השמיים,
הייתי רוצה לנשום ולא לחשוב על שום דבר פרט להווה. לא עתיד ולא עבר. רק כאן ועכשיו.

מה עוד הייתי הכי רוצה בעולם?
אני רוצה ללמוד.
ללמוד אומנות, ללמוד היסטוריה, ללמוד ספרות, ללמוד כתיבה, ללמוד פילוסופיה, ללמוד פסיכולוגיה,
ללמוד קרימינולוגיה, ללמוד מדעי המדינה, ללמוד ביולוגיה, ללמוד פיזיקה, ללמוד כימיה, ללמוד הכל.
בא לי את האווירה של הכיתה, בא לי לשמוע מרצים אדירים
בא לי להתמרמר מהכמות של המטלות, ומכמה חומר הצטבר לי מתחת לאף ושלא נדבר על תקופות המבחנים..
בא לי לרכוש כלים, לגלות את עצמי מחדש.

יש אין סוף דברים שהלב שלי רוצה.
אני רוצה לגלות את עצמי, 
אני רוצה להיות רומנטיקנית חסרת תקנה,
אני רוצה לחיות את הרגע.

ורק דבר אחד שהלב שלי לא מסוגל להתמודד איתו
וזה המחשבה על העתיד.
כי כל אכזבה שלי קשורה להשלכות של העתיד
אני לא רוצה למצוא את עצמי בעוד אפילו 5 שנים מהיום אומללה ועושה את הדברים שאני עושה כי אני חייבת.
אני רוצה לראות את עצמי בעוד 5 שנים מאושרת כי אני עושה מה שאני אוהבת, וטוב לי על הלב.
אין לי כוח לראיונות האלה, אין לי כוח לפקפק שוב בידע והנסיון שלי. 
ואני יודעת ששום דבר לא בא בקלות, ואני משתדלת לקחת את הכל באיזי
אבל הייתה לי מעידה קטנה, ואין לי כוח לכלום היום.
אולי מחר, אני טובה יותר בבוקר.
14 תגובות
לאהוב את השריטות שלי.
08/01/2018 13:15
Gemini
מחשבות
הגעתי למסקנה שאני אוהבת את השריטות שלי.
חשבתי על זה לעומק, והנחתי לעצמי שאם הייתי מתקנת את הכל, מה הטעם?
יש לי נטייה לחשוב על הכל, כל הזמן, בלי הפסקה 
על מה הייתי חושבת? במה הלב שלי היה מתמלא?
אני אבודה בטירוף, אבל הבנתי שאני פשוט מכורה לזה.
מכורה למיסתורין הזה, יש לי תחושה תמידית שעוברת בכל הגוף שלי שהכיוון הזה קיים אי שם
הריגוש הזה בחיפושים.
אני אוהבת לא לדעת, אבל להרגיש שאני קרובה מספיק לתשובות שאני צריכה
וזה מצחיק, כי לבד לא לדעת זה בסדר, אבל להיות מוקפת אנשים שיודעים ואני לא - זה נורא עבורי.
להיות החכמה שבחדר ובו זמנית להבין שכל מה שאני יודעת זה מעט.
התחלתי לקבל את הקשיים כפי שהם, כפי שהתחלתי לקבל את עצמי
לחיות רגיל זה משעמם מדי.
אני תמיד אקפוץ ליעד הבא, אראה אותו במוחי כי אני לא מאמינה שהשמיים הם באמת הגבול
מי בכלל החליט זאת? כבר ביקרנו בחלל אז מה זה שמיים?

לצערי הרב הגעתי לשלב שהיקום אומר לי "אהחמ. אמרתי לך"
התחלתי לחפש עבודות אחרות בתקווה להתחיל לעשות ראיונות עבודה בקרוב
אי אפשר לדעת מתי הסיווג הזה יגיע, ומתי תהיה להם תשובה סופית עבורי 
ואני לא יכולה לבזבז עוד מהזמן שלי. מי יודע, אולי בזמן הזה אמצא משרה שווה הרבה יותר.
פשוט תמיד פחדתי להגיע לשלב הזה.
כי אני לא בטוחה ביכולות שלי, בידע שלי ובמקצועיות שלי
אבל הדבר המנחם הוא שכרגע יש לי לאן לחזור, וזה ניחום מאוד משכנע.
אתמול השתגעתי סופית מהחוסר משמעות שחוויתי.
חברה טובה שלי כבר התחילה לעסוק בתחום והמפלצת הירוקה שלי באה אתמול לביקור.
אני מפרגנת לה מכל הלב, היא תותחית על. 
אבל אני כל כך רוצה גם, אין לי סבלנות לחכות עוד יום.

חיים זה דבר כל כך מסקרן ומפתיע.. מחכה לראות מה יהיה הצעד הבא..
8 תגובות
« הקודם 1 2 3 הבא »